[1]ויצאו כל בני ישראל ותקהל העדה כאיש אחד למדן ועד באר שבע וארץ הגלעד־אל יהוה המצפה[2]ויתיצבו פנות כל העם כל שבטי ישראל־בקהל עם האלהים ארבע מאות אלף איש רגלי שלף חרב[3]וישמעו בני בנימן כי עלו בני ישראל המצפה ויאמרו בני ישראל דברו איכה נהיתה הרעה הזאת[4]ויען האיש הלוי איש האשה הנרצחה־ויאמר הגבעתה אשר לבנימן באתי אני ופילגשי ללון[5]ויקמו עלי בעלי הגבעה ויסבו עלי את הבית לילה אותי דמו להרג ואת פילגשי ענו ותמת[6]ואחז בפילגשי ואנתחה ואשלחה בכל שדה נחלת ישראל כי עשו זמה ונבלה בישראל[7]הנה כלכם בני ישראל־הבו לכם דבר ועצה הלם[8]ויקם כל העם כאיש אחד לאמר לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו[9]ועתה־זה הדבר אשר נעשה לגבעה עליה בגורל[10]ולקחנו עשרה אנשים למאה לכל שבטי ישראל ומאה לאלף ואלף לרבבה לקחת צדה לעם־לעשות לבואם לגבע בנימן ככל הנבלה אשר עשה בישראל[11]ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים[12]וישלחו שבטי ישראל אנשים בכל שבטי בנימן לאמר מה הרעה הזאת אשר נהיתה בכם[13]ועתה תנו את האנשים בני בליעל אשר בגבעה ונמיתם ונבערה רעה מישראל ולא אבו [Q: בני] בנימן לשמע בקול אחיהם בני ישראל[14]ויאספו בני בנימן מן הערים הגבעתה לצאת למלחמה עם בני ישראל[15]ויתפקדו בני בנימן ביום ההוא מהערים עשרים וששה אלף איש שלף חרב־לבד מישבי הגבעה התפקדו שבע מאות איש בחור[16]מכל העם הזה שבע מאות איש בחור אטר יד ימינו כל זה קלע באבן אל השערה־ולא יחטא[17]ואיש ישראל התפקדו לבד מבנימן ארבע מאות אלף איש שלף חרב כל זה איש מלחמה[18]ויקמו ויעלו בית אל וישאלו באלהים ויאמרו בני ישראל מי יעלה לנו בתחלה למלחמה עם בני בנימן ויאמר יהוה יהודה בתחלה[19]ויקומו בני ישראל בבקר ויחנו על הגבעה[20]ויצא איש ישראל למלחמה עם בנימן ויערכו אתם איש ישראל מלחמה אל הגבעה[21]ויצאו בני בנימן מן הגבעה וישחיתו בישראל ביום ההוא שנים ועשרים אלף איש־ארצה[22]ויתחזק העם איש ישראל ויספו לערך מלחמה במקום אשר ערכו שם ביום הראשון[23]ויעלו בני ישראל ויבכו לפני יהוה עד הערב וישאלו ביהוה לאמר האוסיף לגשת למלחמה עם בני בנימן אחי ויאמר יהוה עלו אליו[24]ויקרבו בני ישראל אל בני בנימן ביום השני[25]ויצא בנימן לקראתם מן הגבעה ביום השני וישחיתו בבני ישראל עוד שמנת עשר אלף איש ארצה כל אלה שלפי חרב[26]ויעלו כל בני ישראל וכל העם ויבאו בית אל ויבכו וישבו שם לפני יהוה ויצומו ביום ההוא עד הערב ויעלו עלות ושלמים לפני יהוה[27]וישאלו בני ישראל ביהוה ושם ארון ברית האלהים בימים ההם[28]ופינחס בן אלעזר בן אהרן עמד לפניו בימים ההם לאמר האוסף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי אם אחדל ויאמר יהוה עלו כי מחר אתננו בידך[29]וישם ישראל ארבים אל הגבעה סביב[30]ויעלו בני ישראל אל בני בנימן ביום השלישי ויערכו אל הגבעה כפעם בפעם[31]ויצאו בני בנימן לקראת העם הנתקו מן העיר ויחלו להכות מהעם חללים כפעם בפעם במסלות אשר אחת עלה בית אל ואחת גבעתה בשדה כשלשים איש בישראל[32]ויאמרו בני בנימן נגפים הם לפנינו כבראשנה ובני ישראל אמרו ננוסה ונתקנוהו מן העיר אל המסלות[33]וכל איש ישראל קמו ממקומו ויערכו בבעל תמר וארב ישראל מגיח ממקמו ממערה גבע[34]ויבאו מנגד לגבעה עשרת אלפים איש בחור מכל ישראל והמלחמה כבדה והם לא ידעו כי נגעת עליהם הרעה[35]ויגף יהוה את בנימן לפני ישראל וישחיתו בני ישראל בבנימן ביום ההוא עשרים וחמשה אלף ומאה איש כל אלה שלף חרב[36]ויראו בני בנימן כי נגפו ויתנו איש ישראל מקום לבנימן כי בטחו אל הארב אשר שמו אל הגבעה[37]והארב החישו ויפשטו אל הגבעה וימשך הארב ויך את כל העיר לפי חרב[38]והמועד היה לאיש ישראל־עם הארב הרב להעלותם משאת העשן מן העיר[39]ויהפך איש ישראל במלחמה ובנימן החל להכות חללים באיש ישראל כשלשים איש־כי אמרו אך נגוף נגף הוא לפנינו כמלחמה הראשנה[40]והמשאת החלה לעלות מן העיר־עמוד עשן ויפן בנימן אחריו והנה עלה כליל העיר השמימה[41]ואיש ישראל הפך ויבהל איש בנימן כי ראה כי נגעה עליו הרעה[42]ויפנו לפני איש ישראל אל דרך המדבר והמלחמה הדביקתהו ואשר מהערים משחיתים אותו בתוכו[43]כתרו את בנימן הרדיפהו מנוחה הדריכהו עד נכח הגבעה ממזרח שמש[44]ויפלו מבנימן שמנה עשר אלף איש את כל אלה אנשי חיל[45]ויפנו וינסו המדברה אל סלע הרמון ויעללהו במסלות חמשת אלפים איש וידביקו אחריו עד גדעם ויכו ממנו אלפים איש[46]ויהי כל הנפלים מבנימן עשרים וחמשה אלף איש שלף חרב־ביום ההוא את כל אלה אנשי חיל[47]ויפנו וינסו המדברה אל סלע הרמון שש מאות איש וישבו בסלע רמון ארבעה חדשים[48]ואיש ישראל שבו אל בני בנימן ויכום לפי חרב מעיר מתם עד בהמה עד כל הנמצא גם כל הערים הנמצאות שלחו באש