[1]ואיש ישראל נשבע במצפה לאמר איש ממנו לא יתן בתו לבנימן לאשה[2]ויבא העם בית אל וישבו שם עד הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול[3]ויאמרו־למה יהוה אלהי ישראל היתה זאת בישראל להפקד היום מישראל שבט אחד[4]ויהי ממחרת וישכימו העם ויבנו שם מזבח ויעלו עלות ושלמים[5]ויאמרו בני ישראל מי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל יהוה כי השבועה הגדולה היתה לאשר לא עלה אל יהוה המצפה לאמר־מות יומת[6]וינחמו בני ישראל אל בנימן אחיו ויאמרו נגדע היום שבט אחד מישראל[7]מה נעשה להם לנותרים לנשים ואנחנו נשבענו ביהוה לבלתי תת להם מבנותינו לנשים[8]ויאמרו־מי אחד משבטי ישראל אשר לא עלה אל יהוה המצפה והנה לא בא איש אל המחנה מיביש גלעד־אל הקהל[9]ויתפקד העם והנה אין שם איש מיושבי יבש גלעד[10]וישלחו שם העדה שנים עשר אלף איש־מבני החיל ויצוו אותם לאמר לכו והכיתם את יושבי יבש גלעד לפי חרב והנשים והטף[11]וזה הדבר אשר תעשו כל זכר וכל אשה ידעת משכב זכר־תחרימו[12]וימצאו מיושבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש למשכב זכר ויבאו אותם אל המחנה שלה אשר בארץ כנען[13]וישלחו כל העדה וידברו אל בני בנימן אשר בסלע רמון ויקראו להם שלום[14]וישב בנימן בעת ההיא ויתנו להם הנשים אשר חיו מנשי יבש גלעד ולא מצאו להם כן[15]והעם נחם לבנימן כי עשה יהוה פרץ בשבטי ישראל[16]ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימן אשה[17]ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל[18]ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים־מבנותינו כי נשבעו בני ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימן[19]ויאמרו הנה חג יהוה בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה־ומנגב ללבונה[20]ויצו [Q: ויצוו] את בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים[21]וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן[22]והיה כי יבאו אבותם או אחיהם לרוב [Q: לריב] אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם־כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו[23]ויעשו כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן המחללות אשר גזלו וילכו וישובו אל נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם[24]ויתהלכו משם בני ישראל בעת ההיא איש לשבטו ולמשפחתו ויצאו משם איש לנחלתו[25]בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה