|
|
| [1]ויאמר יהוה אלי אם יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו |
[1]Then said the Lord unto me, Though Moses and Samuel stood before me, yet mine affection could not be toward this people: cast them out of my sight, and let them depart. |
| [2]והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר יהוה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי |
[2]And if they say unto thee, Whither shall we depart? Then tell them, Thus saith the Lord, Such as are appointed to death, unto death: and such as are for the sword, to the sword: and such as are for the famine, to the famine: and such as are for the captivity, to the captivity. |
| [3]ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם יהוה את החרב להרג ואת הכלבים לסחב ואת עוף השמים ואת בהמת הארץ לאכל ולהשחית |
[3]And I will appoint over them four kinds, saith the Lord, the sword to slay, and the dogs to tear in pieces, and the souls of the heaven, and the beasts of the earth to devour, and to destroy. |
| [4]ונתתים לזועה [Q: לזעוה] לכל ממלכות הארץ־בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה על אשר עשה בירושלם |
[4]I will scatter them also in all kingdoms of the earth, because of Manasseh the son of Hezekiah king of Judah, for that which he did in Jerusalem. |
| [5]כי מי יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך |
[5]Who shall then have pity upon thee, O Jerusalem? Or who shall be sorry for thee? Or who shall go to pray for thy peace? |
| [6]את נטשת אתי נאם יהוה אחור תלכי ואט את ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם |
[6]Thou hast forsaken me, saith the Lord, and gone backward: therefore will I stretch out mine hand against thee, and destroy thee: for I am weary with repenting. |
| [7]ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את עמי מדרכיהם לוא שבו |
[7]And I will scatter them with the fan in the gates of the earth: I have wasted, and destroyed my people , yet they would not return from their ways. |
| [8]עצמו לי אלמנותו מחול ימים הבאתי להם על אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות |
[8]Their widows are increased by me above the sand of the sea: I have brought upon them, and against the assembly of the young men a destroyer at noon day: I have caused him to fall upon them, and the city suddenly, and speedily. |
| [9]אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה [Q: בא] שמשה בעד יומם־בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם־נאם יהוה |
[9]She that hath born seven, hath been made weak: her heart hath failed: the sun hath failed her, whiles it was day: she hath been confounded, and ashamed, and the residue of them will I deliver unto the sword before their enemies, saith the Lord. |
| [10]אוי לי אמי־כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל הארץ לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני |
[10]Woe is me, my mother, that thou hast born me, a contentious man, and a man that striveth with the whole earth: I have neither lent on usury, nor men have lent unto me on usury: yet every one doth curse me. |
| [11]אמר יהוה אם לא שרותך [Q: שריתיך] לטוב אם לוא הפגעתי בך בעת רעה ובעת צרה־את האיב |
[11]The Lord said, Surely thy remnant shall have wealth: surely I will cause thine enemy to entreat thee in the time of trouble, and in the time of affliction. |
| [12]הירע ברזל ברזל מצפון ונחשת |
[12]Shall the iron break the iron, and the brass that cometh from the north? |
| [13]חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל חטאותיך ובכל גבוליך |
[13]Thy substance and thy treasures will I give to be spoiled without gain, and that for all thy sins even in all thy borders. |
| [14]והעברתי את איביך בארץ לא ידעת כי אש קדחה באפי עליכם תוקד |
[14]And I will make thee to go with thine enemies into a land that thou knowest not: for a fire is kindled in mine anger, which shall burn you. |
| [15]אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי־אל לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה |
[15]O Lord, thou knowest, remember me, and visit me, and revenge me of my persecutors: take me not away in the continuance of thine anger: know that for thy sake I have suffered rebuke. |
| [16]נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך [Q: דברך] לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות |
[16]Thy words were found by me, and I did eat them, and thy word was unto me the joy and rejoicing of mine heart: for thy name is called upon me, O Lord God of hosts. |
| [17]לא ישבתי בסוד משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי זעם מלאתני |
[17]I sat not in the assembly of the mockers, neither did I rejoice, but sat alone because of thy plague: for thou hast filled me with indignation. |
| [18]למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא־היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו |
[18]Why is mine heaviness continual? And my plague desperate and cannot be healed? Why art thou unto me as a liar, and as waters that fail? |
| [19]לכן כה אמר יהוה אם תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם |
[19]Therefore thus saith the Lord, If thou return, then will I bring thee again, and thou shalt stand before me: and if thou take away the precious from the vile, thou shalt be according to my word: let them return unto thee, but return not thou unto them. |
| [20]ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני להושיעך ולהצילך נאם יהוה |
[20]And I will make thee unto this people a strong brazen wall, and they shall fight against thee, but they shall not prevail against thee: for I am with thee to save thee and to deliver thee, saith the Lord. |
| [21]והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים |
[21]And I will deliver thee out of the hand of the wicked, and I will redeem thee out of the hand of the tyrants. |