[1]הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר[2]קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי[3]וארד בית היוצר והנהו [Q: והנה הוא] עשה מלאכה על האבנים[4]ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר־ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות[5]ויהי דבר יהוה אלי לאמור[6]הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל־נאם יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל[7]רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד[8]ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו־ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו[9]ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע[10]ועשה הרעה [Q: הרע] בעיני לבלתי שמע בקולי־ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו[11]ועתה אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם[12]ואמרו נואש כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו הרע נעשה[13]לכן כה אמר יהוה שאלו נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל[14]היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים־נוזלים[15]כי שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה[16]לשום ארצם לשמה שרוקת [Q: שריקת] עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו[17]כרוח קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא פנים אראם ביום אידם[18]ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות־כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו[19]הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי[20]הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם[21]לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב במלחמה[22]תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה [Q: שוחה] ללכדני ופחים טמנו לרגלי[23]ואתה יהוה ידעת את כל עצתם עלי למות־אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו [Q: ויהיו] מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם