|
|
| [1]וישמע פשחור בן אמר הכהן והוא פקיד נגיד בבית יהוה את ירמיהו נבא את הדברים האלה |
[1]When Pashhur, the son of Immer, the priest, which was appointed governor in the house of the Lord, heard that Jeremiah prophesied these things, |
| [2]ויכה פשחור את ירמיהו הנביא ויתן אתו על המהפכת אשר בשער בנימן העליון אשר בבית יהוה |
[2]Then Pashhur smote Jeremiah the prophet, and put him in the stocks that were in the high gate of Benjamin which was by the house of the Lord. |
| [3]ויהי ממחרת ויצא פשחור את ירמיהו מן המהפכת ויאמר אליו ירמיהו לא פשחור קרא יהוה שמך־כי אם מגור מסביב |
[3]And on the morning, Pashhur brought Jeremiah out of the stocks. Then said Jeremiah unto him, The Lord hath not called thy name Pashhur, but Magormissabib. |
| [4]כי כה אמר יהוה הנני נתנך למגור לך ולכל אהביך ונפלו בחרב איביהם־ועיניך ראות ואת כל יהודה אתן ביד מלך בבל והגלם בבלה והכם בחרב |
[4]For thus saith the Lord, Behold, I will make thee to be a terror to thyself, and to all thy friends, and they shall fall by the sword of their enemies, and thine eyes shall behold it, and I will give all Judah into the hand of the king of Babylon, and he shall carry them captive into Babylon, and shall slay them with the sword. |
| [5]ונתתי את כל חסן העיר הזאת ואת כל יגיעה ואת כל יקרה ואת כל אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם ובזזום ולקחום והביאום בבלה |
[5]Moreover, I will deliver all the substance of this city, and all the labors thereof, and all the precious things thereof, and all the treasures of the kings of Judah will I give into the hand of their enemies, which shall spoil them, and take them away and carry them to Babylon. |
| [6]ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר־אתה וכל אהביך אשר נבאת להם בשקר |
[6]And thou Pashhur, and all that dwell in thine house, shall go into captivity, and thou shalt come to Babylon, and there thou shalt die, and shalt be buried there, thou and all thy friends, to whom thou hast prophesied lies. |
| [7]פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל היום כלה לעג לי |
[7]O Lord, thou hast deceived me, and I am deceived: thou art stronger than I, and hast prevailed: I am in derision daily: every one mocketh me. |
| [8]כי מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי היה דבר יהוה לי לחרפה ולקלס כל היום |
[8]For since I spake, I cried out of wrong, and proclaimed desolation: therefore the word of the Lord was made a reproach unto me, and in derision daily. |
| [9]ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל |
[9]Then I said, I will not make mention of him, nor speak anymore in his name. But his word was in mine heart as a burning fire shut up in my bones, and I was weary with forbearing, and I could not stay. |
| [10]כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלמי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו |
[10]For I had heard the railing of many, and fear on every side. Declare, said they, and we will declare it: all my familiars watched for mine halting, saying, It may be that he is deceived: so we shall prevail against him, and we shall execute our vengeance upon him. |
| [11]ויהוה אותי כגבור עריץ על כן רדפי יכשלו ולא יכלו בשו מאד כי לא השכילו כלמת עולם לא תשכח |
[11]But the Lord is with me like a mighty giant: therefore my persecutors shall be overthrown, and shall not prevail, and shall be greatly confounded: for they have done unwisely, and their everlasting shame shall never be forgotten. |
| [12]ויהוה צבאות בחן צדיק ראה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את ריבי |
[12]But, O Lord of hosts, that tryest the righteous, and seest the reins and the heart, let me see thy vengeance on them: for unto thee have I opened my cause. |
| [13]שירו ליהוה־הללו את יהוה כי הציל את נפש אביון מיד מרעים |
[13]Sing unto the Lord, praise ye the Lord: for he hath delivered the soul of the poor from the hand of the wicked. |
| [14]ארור היום אשר ילדתי בו יום אשר ילדתני אמי אל יהי ברוך |
[14]Cursed be the day wherein I was born: and let not the day wherein my mother bear me, be blessed. |
| [15]ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר ילד לך בן זכר־שמח שמחהו |
[15]Cursed be the man, that showed my father, saying, A man child is born unto thee, and comforted him. |
| [16]והיה האיש ההוא כערים אשר הפך יהוה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים |
[16]And let that man be as the cities, which the Lord hath overturned and repented not: and let him hear the cry in the morning, and the shouting at noon tide, |
| [17]אשר לא מותתני מרחם ותהי לי אמי קברי ורחמה הרת עולם |
[17]Because he hath not slain me, even from the womb, or that my mother might have been my grave, or her womb a perpetual conception. |
| [18]למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי |
[18]How is it, that I came forth of the womb, to see labor and sorrow, that my days should be consumed with shame? |