|
|
| [1]ταῦτα λελάληκα ὑμῖν ἵνα μὴ σκανδαλισθῆτε. |
[1]הלינ מללת עמכונ דלא תתכשׁלונ |
| [2]ἀποσυναγώγους ποιήσουσιν ὑμᾶς· ἀλλ᾽ ἔρχεται ὥρα ἵνα πᾶς ὁ ἀποκτείνας ὑμᾶς δόξῃ λατρείαν προσφέρειν τῶ θεῶ. |
[2]נפקונכונ גיר מנ כנושׁתהונ ותאתא שׁעתא דכל דנקטולכונ נסבר דקורבנא מקרב לאלהא |
| [3]καὶ ταῦτα ποιήσουσιν ὅτι οὐκ ἔγνωσαν τὸν πατέρα οὐδὲ ἐμέ. |
[3]והלינ נעבדונ מטל דלא ידעו ולא לאבי ולא לי |
| [4]ἀλλὰ ταῦτα λελάληκα ὑμῖν ἵνα ὅταν ἔλθῃ ἡ ὥρα αὐτῶν μνημονεύητε αὐτῶν ὅτι ἐγὼ εἶπον ὑμῖν. ταῦτα δὲ ὑμῖν ἐξ ἀρχῆς οὐκ εἶπον, ὅτι μεθ᾽ ὑμῶν ἤμην. |
[4]הלינ מללת עמכונ דמא דאתא עדנהינ תעהדונ אנינ דאנא אמרת לכונ הלינ דינ מנ קדימ לא אמרת לכונ דעמכונ הוית |
| [5]νῦν δὲ ὑπάγω πρὸς τὸν πέμψαντά με, καὶ οὐδεὶς ἐξ ὑμῶν ἐρωτᾷ με, ποῦ ὑπάγεις; |
[5]השׁא דינ אזל אנא לות מנ דשׁדרני ולא אנשׁ מנכונ משׁאל לי לאיכא אזל אנת |
| [6]ἀλλ᾽ ὅτι ταῦτα λελάληκα ὑμῖν ἡ λύπη πεπλήρωκεν ὑμῶν τὴν καρδίαν. |
[6]אמרת לכונ גיר הלינ ואתת כריותא ומלת לבותכונ |
| [7]ἀλλ᾽ ἐγὼ τὴν ἀλήθειαν λέγω ὑμῖν, συμφέρει ὑμῖν ἵνα ἐγὼ ἀπέλθω. ἐὰν γὰρ μὴ ἀπέλθω, ὁ παράκλητος οὐκ ἐλεύσεται πρὸς ὑμᾶς· ἐὰν δὲ πορευθῶ, πέμψω αὐτὸν πρὸς ὑμᾶς. |
[7]אלא אנא שׁררא אמר אנא לכונ דפקח לכונ דאנא אזל אנ גיר אנא לא אזל אנא פרקלטא לא אתא לותכונ אנ דינ אזל אשׁדריוהי לותכונ |
| [8]καὶ ἐλθὼν ἐκεῖνος ἐλέγξει τὸν κόσμον περὶ ἁμαρτίας καὶ περὶ δικαιοσύνης καὶ περὶ κρίσεως· |
[8]ומא דאתא הו נכסיוהי לעלמא על חטיתא ועל זדיקותא ועל דינא |
| [9]περὶ ἁμαρτίας μέν, ὅτι οὐ πιστεύουσιν εἰς ἐμέ· |
[9]על חטיתא דלא מהימנינ בי |
| [10]περὶ δικαιοσύνης δέ, ὅτι πρὸς τὸν πατέρα ὑπάγω καὶ οὐκέτι θεωρεῖτέ με· |
[10]על זדיקותא דינ דלות אבי אזל אנא ולא תוב חזינ אנתונ לי |
| [11]περὶ δὲ κρίσεως, ὅτι ὁ ἄρχων τοῦ κόσμου τούτου κέκριται. |
[11]על דינא דינ דארכונא דעלמא הנא דינ הו |
| [12]ἔτι πολλὰ ἔχω ὑμῖν λέγειν, ἀλλ᾽ οὐ δύνασθε βαστάζειν ἄρτι· |
[12]תוב סגי אית לי למאמר לכונ אלא לא משׁכחינ אנתונ למאחד השׁא |
| [13]ὅταν δὲ ἔλθῃ ἐκεῖνος, τὸ πνεῦμα τῆς ἀληθείας, ὁδηγήσει ὑμᾶς ἐν τῇ ἀληθείᾳ πάσῃ· οὐ γὰρ λαλήσει ἀφ᾽ ἑαυτοῦ, ἀλλ᾽ ὅσα ἀκούσει λαλήσει, καὶ τὰ ἐρχόμενα ἀναγγελεῖ ὑμῖν. |
[13]מא דאתא דינ רוחא דשׁררא הו נדברכונ בכלה שׁררא לא גיר נמלל מנ רעינ נפשׁה אלא כל דנשׁמע הו נמלל ועתידתא נודעכונ |
| [14]ἐκεῖνος ἐμὲ δοξάσει, ὅτι ἐκ τοῦ ἐμοῦ λήμψεται καὶ ἀναγγελεῖ ὑμῖν. |
[14]והו נשׁבחני מטל דמנ דילי נסב ונחויכונ |
| [15]πάντα ὅσα ἔχει ὁ πατὴρ ἐμά ἐστιν· διὰ τοῦτο εἶπον ὅτι ἐκ τοῦ ἐμοῦ λαμβάνει καὶ ἀναγγελεῖ ὑμῖν. |
[15]כל מדמ דאית לאבי דילי הו מטל הנא אמרת לכונ דמנ דילי נסב ונחויכונ |
| [16]μικρὸν καὶ οὐκέτι θεωρεῖτέ με, καὶ πάλιν μικρὸν καὶ ὄψεσθέ με. |
[16]קליל ולא תחזונני ותוב קליל ותחזונני דאזל אנא לות אבא |
| [17]εἶπαν οὗν ἐκ τῶν μαθητῶν αὐτοῦ πρὸς ἀλλήλους, τί ἐστιν τοῦτο ὃ λέγει ἡμῖν, μικρὸν καὶ οὐ θεωρεῖτέ με, καὶ πάλιν μικρὸν καὶ ὄψεσθέ με; καί, ὅτι ὑπάγω πρὸς τὸν πατέρα; |
[17]ואמרו הוו תלמידוהי חד לחד מנא הי הדא דאמר לנ דקליל ולא תחזונני ותוב קליל ותחזונני ודאזל אנא לות אבי |
| [18]ἔλεγον οὗν, τί ἐστιν τοῦτο [ὃ λέγει], τὸ μικρόν; οὐκ οἴδαμεν τί λαλεῖ. |
[18]ואמרינ הוו מנא הי הדא קליל דאמר לא ידעיננ מנא ממלל |
| [19]ἔγνω [ὁ] ἰησοῦς ὅτι ἤθελον αὐτὸν ἐρωτᾶν, καὶ εἶπεν αὐτοῖς, περὶ τούτου ζητεῖτε μετ᾽ ἀλλήλων ὅτι εἶπον, μικρὸν καὶ οὐ θεωρεῖτέ με, καὶ πάλιν μικρὸν καὶ ὄψεσθέ με; |
[19]ישׁוע דינ ידע דבעינ הוו למשׁאלותה ואמר להונ על הדא בעינ אנתונ עמ חדדא דאמרת לכונ דקליל ולא תחזונני ותוב קליל ותחזונני |
| [20]ἀμὴν ἀμὴν λέγω ὑμῖν ὅτι κλαύσετε καὶ θρηνήσετε ὑμεῖς, ὁ δὲ κόσμος χαρήσεται· ὑμεῖς λυπηθήσεσθε, ἀλλ᾽ ἡ λύπη ὑμῶν εἰς χαρὰν γενήσεται. |
[20]אמינ אמינ אמר אנא לכונ דתבכונ אנתונ ותאלונ ועלמא נחדא ולכונ תכרא אלא כריותכונ לחדותא תהוא |
| [21]ἡ γυνὴ ὅταν τίκτῃ λύπην ἔχει, ὅτι ἦλθεν ἡ ὥρα αὐτῆς· ὅταν δὲ γεννήσῃ τὸ παιδίον, οὐκέτι μνημονεύει τῆς θλίψεως διὰ τὴν χαρὰν ὅτι ἐγεννήθη ἄνθρωπος εἰς τὸν κόσμον. |
[21]אנתתא מא דילדא כריא לה דמטא יומא דמולדה מא דילדת דינ ברא לא עהדא אולצנה מטל חדותא דאתילד ברנשׁא בעלמא |
| [22]καὶ ὑμεῖς οὗν νῦν μὲν λύπην ἔχετε· πάλιν δὲ ὄψομαι ὑμᾶς, καὶ χαρήσεται ὑμῶν ἡ καρδία, καὶ τὴν χαρὰν ὑμῶν οὐδεὶς αἴρει ἀφ᾽ ὑμῶν. |
[22]אפ אנתונ השׁא כריא לכונ תוב דינ אחזיכונ ונחדא לבכונ וחדותכונ לא אנשׁ נסב מנכונ |
| [23]καὶ ἐν ἐκείνῃ τῇ ἡμέρᾳ ἐμὲ οὐκ ἐρωτήσετε οὐδέν. ἀμὴν ἀμὴν λέγω ὑμῖν, ἄν τι αἰτήσητε τὸν πατέρα ἐν τῶ ὀνόματί μου δώσει ὑμῖν. |
[23]ובהו יומא לי לא תשׁאלונ מדמ אמינ אמינ אמר אנא לכונ דכל מדמ דתשׁאלונ לאבי בשׁמי נתל לכונ |
| [24]ἕως ἄρτι οὐκ ᾐτήσατε οὐδὲν ἐν τῶ ὀνόματί μου· αἰτεῖτε καὶ λήμψεσθε, ἵνα ἡ χαρὰ ὑμῶν ᾖ πεπληρωμένη. |
[24]עדמא להשׁא לא שׁאלתונ מדמ בשׁמי שׁאלו ותסבונ דתהוא חדותכונ משׁמליא |
| [25]ταῦτα ἐν παροιμίαις λελάληκα ὑμῖν· ἔρχεται ὥρα ὅτε οὐκέτι ἐν παροιμίαις λαλήσω ὑμῖν ἀλλὰ παρρησίᾳ περὶ τοῦ πατρὸς ἀπαγγελῶ ὑμῖν. |
[25]הלינ בפלאתא מללת עמכונ אתיא דינ שׁעתא אמתי דלא אמלל עמכונ בפלאתא אלא עינ בגלא אבדק לכונ על אבא |
| [26]ἐν ἐκείνῃ τῇ ἡμέρᾳ ἐν τῶ ὀνόματί μου αἰτήσεσθε, καὶ οὐ λέγω ὑμῖν ὅτι ἐγὼ ἐρωτήσω τὸν πατέρα περὶ ὑμῶν· |
[26]בהו יומא דתשׁאלונ בשׁמי ולא אמר אנא לכונ דאנא אבעא מנ אבא עליכונ |
| [27]αὐτὸς γὰρ ὁ πατὴρ φιλεῖ ὑμᾶς, ὅτι ὑμεῖς ἐμὲ πεφιλήκατε καὶ πεπιστεύκατε ὅτι ἐγὼ παρὰ [τοῦ] θεοῦ ἐξῆλθον. |
[27]הו גיר אבא רחמ לכונ דאנתונ רחמתונני והימנתונ דאנא מנ לות אלהא נפקת |
| [28]ἐξῆλθον παρὰ τοῦ πατρὸς καὶ ἐλήλυθα εἰς τὸν κόσμον· πάλιν ἀφίημι τὸν κόσμον καὶ πορεύομαι πρὸς τὸν πατέρα. |
[28]נפקת מנ לות אבא ואתית לעלמא ותוב שׁבק אנא לעלמא ואזל אנא לי לות אבא |
| [29]λέγουσιν οἱ μαθηταὶ αὐτοῦ, ἴδε νῦν ἐν παρρησίᾳ λαλεῖς, καὶ παροιμίαν οὐδεμίαν λέγεις. |
[29]אמרינ לה תלמידוהי הא השׁא גליאית ממלל אנת ופלאתא ולא חדא אמר אנת |
| [30]νῦν οἴδαμεν ὅτι οἶδας πάντα καὶ οὐ χρείαν ἔχεις ἵνα τίς σε ἐρωτᾷ· ἐν τούτῳ πιστεύομεν ὅτι ἀπὸ θεοῦ ἐξῆλθες. |
[30]השׁא ידעינ חננ דכל מדמ ידע אנת ולא סניק אנת דאנשׁ נשׁאלכ בהדא מהימנינ חננ דמנ אלהא נפקת |
| [31]ἀπεκρίθη αὐτοῖς ἰησοῦς, ἄρτι πιστεύετε; |
[31]אמר להונ ישׁוע הימנו |
| [32]ἰδοὺ ἔρχεται ὥρα καὶ ἐλήλυθεν ἵνα σκορπισθῆτε ἕκαστος εἰς τὰ ἴδια κἀμὲ μόνον ἀφῆτε· καὶ οὐκ εἰμὶ μόνος, ὅτι ὁ πατὴρ μετ᾽ ἐμοῦ ἐστιν. |
[32]דהא אתיא שׁעתא והשׁא אתת דתתבדרונ אנשׁ לאתרה ותשׁבקונני בלחודי ולא הוית בלחודי דאבא עמי הו |
| [33]ταῦτα λελάληκα ὑμῖν ἵνα ἐν ἐμοὶ εἰρήνην ἔχητε· ἐν τῶ κόσμῳ θλῖψιν ἔχετε, ἀλλὰ θαρσεῖτε, ἐγὼ νενίκηκα τὸν κόσμον. |
[33]הלינ אמרת לכונ דבי נהוא לכונ שׁלמא בעלמא הוא לכונ אולצנא אלא אתלבבו אנא זכיתה לעלמא |