[1]בעת ההיא שמע הורוד''וס טִיטְרָא''קָה שמועות יש''ו[2]ויאמר לעבדיו הנה אני מאמין שאלו הפלאות עושה יוחנן המטביל[3]שהיה לפי שהורוד''וס תפש ליוחנן מימים ההם ויאסרהו במאסר לפי שהיה מוכיחו שלא יקח לאוֹרְדִיסָה לאשה שהיתה אשת אחיו[4]והיה אומר לו יוחנן אינה ראויה לך[5]והנה הורוד''וס היה רוצה להורגו לולי יראת העם שלנביא היה ביניהם[6]ובמשתה יום הולד את הורודוס קרא לגדולי המלכות לאכול עמו ובעוד שהיו אוכלים היתה בתו מרקדת ביניהם וייטב להורודוס[7]וישבע לה שיתן לה את כל אשר תשאל ממנו[8]והנערה מיוסרת מיומה שאלה ראש יוחנן המטביל באגן א''[9]והמלך נעצב מאד בעד השבועה שעשה בפני הקרואים ויצו להעשות כן[10]וישלח לשחוט יוחנן בבית הסוהר[11]ויביאו ראש יוחנן באגן ויתנוהו לנערה והנערה נתנה לאמה[12]ויבאו תלמידי יוחנן וישאו הגוף ויקברוהו והתלמידים הגידו הדבר ליש''ו[13]וכשמוע יש''ו נסע משם באניה וילך למדבר יהודה וכשמוע החבורות וילכו אחריו מכל המדינות[14]וכשיצאו ראה אחריו עם רב ויט אליו חסד וירפא כל מחלותם[15]ובעת ערב קרבו אליו תלמידיו ויאמרו לו זה המקום צר עובר עזוב החבורות שילכו במגדלים ויקחו הצורך אליהם[16]ועין להם יש''ו אינם צריכים לילך תנו להם לאכל[17]והם ענו אין לנו בכאן כי אם חמש ככרות שני דגים[18]ויאמר להם הביאו אותם אלי[19]ויצו שישובו העם על העשבים וכשישבו לקח החמש ככרות והשני דגים ובהיותו מביט לשמים ברך אותם ויחלקם ויתנם לתלמידיו והתלמידים חלקו לסייעות[20]ואכלו כלם וישבעו וכן מהדגים אכלו כרצונם ואחר שתכלו לקחו הפתיתים הנשארות וימלאו מהם שנים עשר סאים[21]ויהי מספר האוכלים חמשת אלפים אנשים מלבד הנשים והטף[22]ואחרי זה צוה לתלמידיו לכנס באניה וישליחו קודם ממנו מעיר שהחבורות הולכות[23]ואחר שעזב החבורות עלה להר והתפלל לבדו ויהי לעת ערב והוא לבדו עומד[24]והאניה באמצע הים וגליהם היו דוחפות אותה לפי שהרוח היה מנגד[25]למשמרה הרביעית מהלילה בא להם יש''ו הולך בים[26]וכאשר ראוהו תלמידים הלך בים נבהלו בשר בחושבם שהיה שד ומרוב פחדם היו צועקים[27]ואז ענה להם יש''ו ויאמר לעם יהיה אמונה בכם שאני הוא ואל תיראו[28]ויען פייט''רוס ויאמר לו אדו' אם אתה הוא צוה אותי לבא אליך במים[29]ויאמר לו יש''ו בא וירד פייט''רוס מהספינה והלך בים ובא ליש''ו[30]ובראותו חוזק חרוח פחד מאד ובהתחילו ליטבע צעק ואמר אדו' הושיעני[31]ומיד יש''ו האריך ידו ולקחו ואמר לו אדם מאמונה מעוטה למה נסתפקת[32]וכאשר עלו באניה נח חרוח[33]ואשר בספינה השתחוו לו ואמרו באמת אתה הוא בן האלקים[34][No verse][35]וכאשר הכירוהו אנשי המקום שלחו בכל אותו המלכות והביאו לו כל החולים מכל מדוים[36]וחלו פניו ירצו לעוזבם יגעו בכנף מעילו וכל אשר נגע נתרפא
Credit
Author: Shem-Tob ben Isaac Ibn Shaprut (14th century)