[1]אז בא אל יש''ו החכמים והפרושים ויאמרו אליו[2]למה עוברים תלמידך תקנות הראשונות שהם אינם רוחצים ידיהם קודם האכילה?[3]ויאמר להם יש''ו ולמה אתם עוברים מאמרי האל בעד תקנותיכם?[4]שהאל אמר כבד את אביך ואת אמך ומכה אביו ואמו מות יומת[5]ואתם אומרים שאיזה דבר יאמר האדם לאביו ולאמו שבאיזה נדבה שיתן בעד אותו חטא שיכופר לו אותו עון[6]ולא יכבד אביו ואמו ואתם מבזים אמרי אל בתקנותיכם[7]היו חנפים הנה ישעיה ניבא מכם ואמר[8]כה אמר 𐤉𐤇𐤅𐤇 יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני[9]ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה[10]ויש''ו קרא לסיעות ויאמר להם שמעו והביטו[11]הנכנס בעד הפה אינו מלכלך האדם אבל היוצא מהפה מלכלך האדם[12]אז קרבו אליו תלמידיו ויאמרו לו דע שהפרושים נבוכים בעד דבר זה[13]ויען להם יש''ו כל נטיעה שלא נטיעה אבי שבשמים תשחת[14]הניחו אותם שהעורים מדריכים לעורים ואם עור ידריך עור אחר יפלו שניהם בבור[15]ויען לו פייט''רוס אדוני פרוש לנו זאת החדה[16]ויען להם יש''ו עדיין אתם מבלי דעת[17]לא תבינו אתם שכל הנכנס בעד הפה הולך לבטן והכל הולך בעד המקום הטבעי?[18]והיוצא בעד הפה מתנועע מהלב וזהו המלכלך האדם[19]לפי שמחלל הלב יוצא התרמית והרציחה והרציחה והנאופים והגנבות ועדות שקרים והקללות[20]וכל אלה הדברים הם המבלבלים האדם אמנם האכילה בלי רחיצת ידים אינה מלכלכת האדם[21]ואחר שאמר יש''ו זה הלך בגלילי צור וסדום[22]ותבוא לפניו אשה כנענית באה מארצות מזרח צועקת אליו אדוני בן דוד חנני שבתי אחוזת השדים[23]ויש''ו לא ענה דבר ותלמידיו קרבו אליו ויאמרו לו אדונינו למה אתה מניח לזאת האשה צועקת אחרינו[24]ויען להם יש''ו לא שלחוני כי אם לצאן אובדות מבית ישראל[25]והאשה משתחוה לו ואומרת אדוני עוזרני[26]ויאמר לה יש''ו לא טוב שיקח האדם הפת מבניו ויתננו לכלבים[27]ותען האשה פעמים רבים אוכלים הכלבים הפתיתים הנופלים משלחן אדוניהם[28]ויען לה יש''ו אשה גדולה אמונתיך יעשה לך כאשר שאלת ומהעת ההוא והלאה נרפאת בתה[29]וכאשר הלך יש''ו משם הלך עבר הגליל להר בעומדו שם[30]ראה עם רב מביטים הרבה צולעים ומנוגעים ופסחים ורבים אחרים ויפלו לרגליו וירפאם[31]והעם היו תמהים איך האלמים היו מדברים והפסחים הולכים והעורים רואים וכלם משבחים לאל[32]אז אמר יש''ו לתלמידיו יש לי רחמנות מהם שהם מיחלים אותי זה שני ימים שעברו ואין להם מה שיאכלו ואיני רוצה להוליכם בתענית יען לא יחלשו בדרך[33]ויענו לו תלמידיו ומאין אנו יכולים למצוא לחם במדבר הזה לשביע לעם[34]ויען יש''ו ויאמר להם כמה ככרים לחם לכם ויענו שבעה ומעט דגים[35]ויצו וש''ו לעם לישב ע''ג העשבים[36]ולקח השבעה ככרות וישברם ונתנם לתלמידיו והם נתנו לעם[37]ויאכלו כולם וישבעו והותר שבעה סאים[38]והאוכלים היו במספר ארבעת אלפים אנשים לבד הנשים והטף[39]אחר זה נכנס ויש''ו בספינה ובא לארץ מָאצֶידוֹנְיָיא
Credit
Author: Shem-Tob ben Isaac Ibn Shaprut (14th century)