[1]משא נינוה־ספר חזון נחום האלקשי[2]אל קנוא ונקם יהוה נקם יהוה ובעל חמה נקם יהוה לצריו ונוטר הוא לאיביו[3]יהוה ארך אפים וגדול [Q: וגדל] כח ונקה לא ינקה יהוה בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו[4]גוער בים ויבשהו וכל הנהרות החריב אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל[5]הרים רעשו ממנו והגבעות התמגגו ותשא הארץ מפניו ותבל וכל יושבי בה[6]לפני זעמו מי יעמוד ומי יקום בחרון אפו חמתו נתכה כאש והצרים נתצו ממנו[7]טוב יהוה למעוז ביום צרה וידע חסי בו[8]ובשטף עבר כלה יעשה מקומה ואיביו ירדף חשך[9]מה תחשבון אל יהוה־כלה הוא עשה לא תקום פעמים צרה[10]כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו־כקש יבש מלא[11]ממך יצא חשב על יהוה רעה־יעץ בליעל[12]כה אמר יהוה אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וענתך־לא אענך עוד[13]ועתה אשבר מטהו מעליך ומוסרתיך אנתק[14]וצוה עליך יהוה לא יזרע משמך עוד מבית אלהיך אכרית פסל ומסכה אשים קברך־כי קלות[15][No verse]