[1]הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום־חגי יהודה חגיך שלמי נדריך כי לא יוסיף עוד לעבור [Q: לעבר] בך בליעל כלה נכרת[2]עלה מפיץ על פניך נצור מצורה צפה דרך חזק מתנים אמץ כח מאד[3]כי שב יהוה את גאון יעקב כגאון ישראל כי בקקום בקקים וזמריהם שחתו[4]מגן גבריהו מאדם אנשי חיל מתלעים באש פלדת הרכב ביום הכינו והברשים הרעלו[5]בחוצות יתהוללו הרכב ישתקשקון ברחבות מראיהן כלפידים־כברקים ירוצצו[6]יזכר אדיריו־יכשלו בהלכותם [Q: בהליכתם] ימהרו חומתה והכן הסכך[7]שערי הנהרות נפתחו וההיכל נמוג[8]והצב גלתה העלתה ואמהתיה מנהגות כקול יונים מתפפת על לבבהן[9]ונינוה כברכת מים מימי היא והמה נסים עמדו עמדו ואין מפנה[10]בזו כסף בזו זהב ואין קצה לתכונה־כבד מכל כלי חמדה[11]בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קבצו פארור[12]איה מעון אריות ומרעה הוא לכפרים־אשר הלך אריה לביא שם גור אריה ואין מחריד[13]אריה טרף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וימלא טרף חריו ומענתיו טרפה[14]הנני אליך נאם יהוה צבאות והבערתי בעשן רכבה וכפיריך תאכל חרב והכרתי מארץ טרפך ולא ישמע עוד קול מלאככה