|
|
| [1]ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים |
[1]Now there was a great cry of the people, and of their wives against their brethren the Jews. |
| [2]ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה |
[2]For there were that said, We, our sons and our daughters are many, therefore we take up corn, that we may eat and live. |
| [3]ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב |
[3]And there were that said, We must gage our lands, and our vineyards, and our houses, and take up corn for the famine. |
| [4]ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו |
[4]There were also that said, We have borrowed money for the king's tribute upon our lands and our vineyards. |
| [5]ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים |
[5]And now our flesh is as the flesh of our brethren, and our sons as their sons: and lo, we bring into subjection our sons and our daughters, as servants, and there be of our daughters now in subjection, and there is no power in our hands: for other men have our lands and our vineyards. |
| [6]ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם ואת הדברים האלה |
[6]Then was I very angry when I heard their cry and these words. |
| [7]וימלך לבי עלי ואריבה את החרים ואת הסגנים ואמרה להם משא איש באחיו אתם נשאים [Q: נשים] ואתן עליהם קהלה גדולה |
[7]And I thought in my mind, and I rebuked the princes, and the rulers, and said unto them, You lay burdens every one upon his brethren: and I set a great assembly against them, |
| [8]ואמרה להם אנחנו קנינו את אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם אתם תמכרו את אחיכם ונמכרו לנו ויחרישו ולא מצאו דבר |
[8]And I said unto them, We (according to our ability) have redeemed our brethren the Jews, which were sold unto the heathen: and will you sell your brethren again, or shall they be sold unto us? Then held they their peace, and could not answer. |
| [9]ויאמר [Q: ואמר] לא טוב הדבר אשר אתם עשים הלוא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו |
[9]I said also, That which ye do, is not good. Ought ye not to walk in the fear of our God, for the reproach of the heathen our enemies? |
| [10]וגם אני אחי ונערי נשים בהם כסף ודגן נעזבה נא את המשא הזה |
[10]For even I, my brethren, and my servants do lend them money and corn: I pray you, let us leave off this burden. |
| [11]השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם־ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם |
[11]Restore, I pray you, unto them this day their lands, their vineyards, their olives, and their houses, and remit the hundredth part of the silver and of the corn, of the wine, and of the oil that ye exact of them. |
| [12]ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש־כן נעשה כאשר אתה אומר ואקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה |
[12]Then said they, We will restore it, and will not require it of them: we will do as thou hast said. Then I called the priests, and caused them to swear, that they should do according to this promise. |
| [13]גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל הקהל אמן ויהללו את יהוה ויעש העם כדבר הזה |
[13]So I shook my lap, and said, So let God shake out every man that will not perform this promise from his house, and from his labor: even thus let him be shaken out, and emptied. And all the congregation said, Amen, and praised the Lord: and the people did according to this promise. |
| [14]גם מיום אשר צוה אותי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה־אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי |
[14]And from the time that the king gave me charge to be governor in the land of Judah, from the twentieth year, even unto the two and thirtieth year of king Artaxerxes, that is, twelve year, I, and my brethren have not eaten the bread of the governor. |
| [15]והפחות הראשנים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים־גם נעריהם שלטו על העם ואני לא עשיתי כן מפני יראת אלהים |
[15]For the former governors that were before me, had been chargeable unto the people, and had taken of them bread and wine, besides forty shekels of silver: yea, and their servants bear rule over the people: but so did not I, because of the fear of God. |
| [16]וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי ושדה לא קנינו וכל נערי־קבוצים שם על המלאכה |
[16]But rather I fortified a portion in the work of this wall, and we bought no land, and all my servants came thither together unto the work. |
| [17]והיהודים והסגנים מאה וחמשים איש והבאים אלינו מן הגוים אשר סביבתינו־על שלחני |
[17]Moreover there were at my table an hundred and fifty of the Jews, and rulers, which came unto us from among the heathen that are about us. |
| [18]ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש בררות וצפרים נעשו לי ובין עשרת ימים בכל יין להרבה ועם זה לחם הפחה לא בקשתי־כי כבדה העבדה על העם הזה |
[18]And there was prepared daily an ox, and six chosen sheep, and birds were prepared for me, and within ten days wine for all in abundance. Yet for all this I required not the bread of the governor: for the bondage was grievous unto this people. |
| [19]זכרה לי אלהי לטובה־כל אשר עשיתי על העם הזה |
[19]Remember me, O my God, in goodness, according to all that I have done for this people. |