[1]דבר יהוה אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה בן אמריה בן חזקיה־בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה[2]אסף אסף כל מעל פני האדמה־נאם יהוה[3]אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים והכרתי את האדם מעל פני האדמה־נאם יהוה[4]ונטיתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלם והכרתי מן המקום הזה את שאר הבעל־את שם הכמרים עם הכהנים[5]ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים ואת המשתחוים הנשבעים ליהוה והנשבעים במלכם[6]ואת הנסוגים מאחרי יהוה ואשר לא בקשו את יהוה ולא דרשהו[7]הס מפני אדני יהוה כי קרוב יום יהוה כי הכין יהוה זבח הקדיש קראיו[8]והיה ביום זבח יהוה ופקדתי על השרים ועל בני המלך־ועל כל הלבשים מלבוש נכרי[9]ופקדתי על כל הדולג על המפתן־ביום ההוא הממלאים בית אדניהם חמס ומרמה[10]והיה ביום ההוא נאם יהוה קול צעקה משער הדגים ויללה מן המשנה ושבר גדול מהגבעות[11]הילילו ישבי המכתש כי נדמה כל עם כנען נכרתו כל נטילי כסף[12]והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות ופקדתי על האנשים הקפאים על שמריהם האמרים בלבבם לא ייטיב יהוה ולא ירע[13]והיה חילם למשסה ובתיהם לשממה ובנו בתים ולא ישבו ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם[14]קרוב יום יהוה הגדול קרוב ומהר מאד קול יום יהוה מר צרח שם גבור[15]יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל[16]יום שופר ותרועה על הערים הבצרות ועל הפנות הגבהות[17]והצרתי לאדם והלכו כעורים־כי ליהוה חטאו ושפך דמם כעפר ולחמם כגללים[18]גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה ובאש קנאתו תאכל כל הארץ כי כלה אך נבהלה יעשה את כל ישבי הארץ