[1]התקוששו וקושו־הגוי לא נכסף[2]בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם לא יבוא עליכם חרון אף יהוה־בטרם לא יבוא עליכם יום אף יהוה[3]בקשו את יהוה כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה־אולי תסתרו ביום אף יהוה[4]כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תעקר[5]הוי ישבי חבל הים־גוי כרתים דבר יהוה עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב[6]והיתה חבל הים נות כרת רעים־וגדרות צאן[7]והיה חבל לשארית בית יהודה־עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון־כי יפקדם יהוה אלהיהם ושב שבותם [Q: שביתם][8]שמעתי חרפת מואב וגדפי בני עמון־אשר חרפו את עמי ויגדילו על גבולם[9]לכן חי אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה מלח ושממה עד עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום[10]זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על עם יהוה צבאות[11]נורא יהוה עליהם כי רזה את כל אלהי הארץ וישתחוו לו איש ממקומו כל איי הגוים[12]גם אתם כושים חללי חרבי המה[13]ויט ידו על צפון ויאבד את אשור וישם את נינוה לשממה ציה כמדבר[14]ורבצו בתוכה עדרים כל חיתו גוי־גם קאת גם קפד בכפתריה ילינו קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה[15]זאת העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך היתה לשמה מרבץ לחיה־כל עובר עליה ישרק יניע ידו