[1]הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם[2]והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים[3]והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלם[4]ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות־לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה[5]בית יעקב־לכו ונלכה באור יהוה[6]כי נטשתה עמך בית יעקב־כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו[7]ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו[8]ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו[9]וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם[10]בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאנו[11]עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא[12]כי יום ליהוה צבאות על כל גאה־ורם ועל כל נשא ושפל[13]ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן[14]ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות[15]ועל כל מגדל גבה ועל כל חומה בצורה[16]ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה[17]ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא[18]והאלילים כליל יחלף[19]ובאו במערות צרים ובמחלות עפר־מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ[20]ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו־אשר עשו לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים[21]לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים־מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ[22]חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא