[1]אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל[2]לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זה עשה[3]תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נהג בחכמה ולאחז בסכלות־עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמים מספר ימי חייהם[4]הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים[5]עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי[6]עשיתי לי ברכות מים־להשקות מהם יער צומח עצים[7]קניתי עבדים ושפחות ובני בית היה לי גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי מכל שהיו לפני בירושלם[8]כנסתי לי גם כסף וזהב וסגלת מלכים והמדינות עשיתי לי שרים ושרות ותענגות בני האדם־שדה ושדות[9]וגדלתי והוספתי מכל שהיה לפני בירושלם אף חכמתי עמדה לי[10]וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם לא מנעתי את לבי מכל שמחה כי לבי שמח מכל עמלי וזה היה חלקי מכל עמלי[11]ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש[12]ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו[13]וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות־כיתרון האור מן החשך[14]החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם[15]ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יתר ודברתי בלבי שגם זה הבל[16]כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל[17]ושנאתי את החיים־כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי הכל הבל ורעות רוח[18]ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי[19]ומי יודע החכם יהיה או סכל וישלט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש גם זה הבל[20]וסבותי אני ליאש את לבי־על כל העמל שעמלתי תחת השמש[21]כי יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת־ובכשרון ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו־גם זה הבל ורעה רבה[22]כי מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו־שהוא עמל תחת השמש[23]כי כל ימיו מכאבים וכעס ענינו־גם בלילה לא שכב לבו גם זה הבל הוא[24]אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא[25]כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני[26]כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים־גם זה הבל ורעות רוח