[1]לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים[2]עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע[3]עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות[4]עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד[5]עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק[6]עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך[7]עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר[8]עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום[9]מה יתרון העושה באשר הוא עמל[10]ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם־לענות בו[11]את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם־מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף[12]ידעתי כי אין טוב בם־כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו[13]וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו־מתת אלהים היא[14]ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם־עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו[15]מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף[16]ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע[17]אמרתי אני בלבי־את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם[18]אמרתי אני בלבי־על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם[19]כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם־כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל[20]הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר[21]מי יודע רוח בני האדם־העלה היא למעלה ורוח הבהמה־הירדת היא למטה לארץ[22]וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו־כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו