[1]ויהי דבר יהוה אלי לאמר[2]בן אדם שים פניך אל בני עמון והנבא עליהם[3]ואמרת לבני עמון שמעו דבר אדני יהוה כה אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי הלכו בגולה[4]לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך[5]ונתתי את רבה לנוה גמלים ואת בני עמון למרבץ צאן וידעתם כי אני יהוה[6]כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל[7]לכן הנני נטיתי את ידי עליך ונתתיך לבג [Q: לבז] לגוים והכרתיך מן העמים והאבדתיך מן הארצות אשמידך וידעת כי אני יהוה[8]כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה[9]לכן הנני פתח את כתף מואב מהערים־מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת־בעל מעון וקריתמה [Q: וקריתימה][10]לבני קדם על בני עמון ונתתיה למורשה למען לא תזכר בני עמון בגוים[11]ובמואב אעשה שפטים וידעו כי אני יהוה[12]כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה־ויאשמו אשום ונקמו בהם[13]לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו[14]ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ועשו באדום כאפי וכחמתי וידעו את נקמתי־נאם אדני יהוה[15]כה אמר אדני יהוה יען עשות פלשתים בנקמה וינקמו נקם בשאט בנפש למשחית איבת עולם[16]לכן כה אמר אדני יהוה הנני נוטה ידי על פלשתים והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים[17]ועשיתי בם נקמות גדלות בתוכחות חמה וידעו כי אני יהוה בתתי את נקמתי בם