[1]ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר[2]בן אדם יען אשר אמרה צר על ירושלם האח־נשברה דלתות העמים נסבה אלי אמלאה החרבה[3]לכן כה אמר אדני יהוה הנני עליך צר והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו[4]ושחתו חמות צר והרסו מגדליה וסחיתי עפרה ממנה ונתתי אותה לצחיח סלע[5]משטח חרמים תהיה בתוך הים־כי אני דברתי נאם אדני יהוה והיתה לבז לגוים[6]ובנותיה אשר בשדה בחרב תהרגנה וידעו כי אני יהוה[7]כי כה אמר אדני יהוה הנני מביא אל צר נבוכדראצר מלך בבל מצפון מלך מלכים־בסוס וברכב ובפרשים וקהל ועם רב[8]בנותיך בשדה בחרב יהרג ונתן עליך דיק ושפך עליך סללה והקים עליך צנה[9]ומחי קבלו יתן בחמותיך ומגדלתיך־יתץ בחרבותיו[10]משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פרש וגלגל ורכב תרעשנה חומותיך בבאו בשעריך כמבואי עיר מבקעה[11]בפרסות סוסיו ירמס את כל חוצותיך עמך בחרב יהרג ומצבות עזך לארץ תרד[12]ושללו חילך ובזזו רכלתך והרסו חומותיך ובתי חמדתך יתצו ואבניך ועציך ועפרך בתוך מים ישימו[13]והשבתי המון שיריך וקול כנוריך לא ישמע עוד[14]ונתתיך לצחיח סלע משטח חרמים תהיה־לא תבנה עוד כי אני יהוה דברתי נאם אדני יהוה[15]כה אמר אדני יהוה לצור הלא מקול מפלתך באנק חלל בהרג הרג בתוכך ירעשו האיים[16]וירדו מעל כסאותם כל נשיאי הים והסירו את מעיליהם ואת בגדי רקמתם יפשטו חרדות ילבשו על הארץ ישבו וחרדו לרגעים ושממו עליך[17]ונשאו עליך קינה ואמרו לך איך אבדת נושבת מימים העיר ההללה אשר היתה חזקה בים היא וישביה אשר נתנו חתיתם לכל יושביה[18]עתה יחרדו האין יום מפלתך ונבהלו האיים אשר בים מצאתך[19]כי כה אמר אדני יהוה בתתי אתך עיר נחרבת כערים אשר לא נושבו בהעלות עליך את תהום וכסוך המים הרבים[20]והורדתיך את יורדי בור אל עם עולם והושבתיך בארץ תחתיות כחרבות מעולם את יורדי בור־למען לא תשבי ונתתי צבי בארץ חיים[21]בלהות אתנך ואינך ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם־נאם אדני יהוה