[1]ויאמר אלי־בן אדם את אשר תמצא אכול אכול את המגלה הזאת ולך דבר אל בית ישראל[2]ואפתח את פי ויאכילני את המגלה הזאת[3]ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נתן אליך ואכלה ותהי בפי כדבש למתוק[4]ויאמר אלי בן אדם לך בא אל בית ישראל ודברת בדברי אליהם[5]כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון־אתה שלוח אל בית ישראל[6]לא אל עמים רבים עמקי שפה וכבדי לשון אשר לא תשמע דבריהם אם לא אליהם שלחתיך המה ישמעו אליך[7]ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך־כי אינם אבים לשמע אלי כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה[8]הנה נתתי את פניך חזקים לעמת פניהם ואת מצחך חזק לעמת מצחם[9]כשמיר חזק מצר נתתי מצחך לא תירא אותם ולא תחת מפניהם כי בית מרי המה[10]ויאמר אלי בן אדם־את כל דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע[11]ולך בא אל הגולה אל בני עמך ודברת אליהם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה אם ישמעו ואם יחדלו[12]ותשאני רוח־ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד יהוה ממקומו[13]וקול כנפי החיות משיקות אשה אל אחותה וקול האופנים לעמתם וקול רעש גדול[14]ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד יהוה עלי חזקה[15]ואבוא אל הגולה תל אביב הישבים אל נהר כבר ואשר [Q: ואשב]־המה יושבים שם ואשב שם שבעת ימים משמים בתוכם[16]ויהי מקצה שבעת ימים ויהי דבר יהוה אלי לאמר[17]בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני[18]באמרי לרשע מות תמות ולא הזהרתו ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הרשעה לחיתו־הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש[19]ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה־הוא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת[20]ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו הוא ימות כי לא הזהרתו בחטאתו ימות ולא תזכרן צדקתו אשר עשה ודמו מידך אבקש[21]ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק־והוא לא חטא חיו יחיה כי נזהר ואתה את נפשך הצלת[22]ותהי עלי שם יד יהוה ויאמר אלי קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך[23]ואקום ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד יהוה עמד ככבוד אשר ראיתי על נהר כבר ואפל על פני[24]ותבא בי רוח ותעמדני על רגלי וידבר אתי ויאמר אלי בא הסגר בתוך ביתך[25]ואתה בן אדם הנה נתנו עליך עבותים ואסרוך בהם ולא תצא בתוכם[26]ולשונך אדביק אל חכך ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח כי בית מרי המה[27]ובדברי אותך אפתח את פיך ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה השמע ישמע והחדל יחדל כי בית מרי המה