[1]ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלם[2]ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים עליה כרים סביב[3]ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינתה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה־אות היא לבית ישראל[4]ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם[5]ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל[6]וכלית את אלה ושכבת על צדך הימיני [Q: הימני] שנית ונשאת את עון בית יהודה־ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך[7]ואל מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה ונבאת עליה[8]והנה נתתי עליך עבותים ולא תהפך מצדך אל צדך עד כלותך ימי מצורך[9]ואתה קח לך חטין ושערים ופול ועדשים ודחן וכסמים ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום־תאכלנו[10]ומאכלך אשר תאכלנו־במשקול עשרים שקל ליום מעת עד עת תאכלנו[11]ומים במשורה תשתה ששית ההין מעת עד עת תשתה[12]ועגת שערים תאכלנה והיא בגללי צאת האדם־תעגנה לעיניהם[13]ויאמר יהוה ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם[14]ואמר אהה אדני יהוה הנה נפשי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי בשר פגול[15]ויאמר אלי־ראה נתתי לך את צפועי [Q: צפיעי] הבקר תחת גללי האדם ועשית את לחמך עליהם[16]ויאמר אלי בן אדם הנני שבר מטה לחם בירושלם ואכלו לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה ובשממון ישתו[17]למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם