[1]שלחו כר משל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון[2]והיה כעוף נודד קן משלח־תהיינה בנות מואב מעברת לארנון[3]הביאו [Q: הביאי] עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים־נדד אל תגלי[4]יגורו בך נדחי מואב הוי סתר למו מפני שודד כי אפס המץ כלה שד תמו רמס מן הארץ[5]והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק[6]שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו[7]לכן ייליל מואב למואב־כלה ייליל לאשישי קיר חרשת תהגו אך נכאים[8]כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה־עד יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים[9]על כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל[10]ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירנן לא ירעע יין ביקבים לא ידרך הדרך־הידד השבתי[11]על כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש[12]והיה כי נראה כי נלאה מואב על הבמה ובא אל מקדשו להתפלל ולא יוכל[13]זה הדבר אשר דבר יהוה אל מואב־מאז[14]ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר