[1]משא דמשק הנה דמשק מוסר מעיר והיתה מעי מפלה[2]עזבות ערי ערער לעדרים תהיינה ורבצו ואין מחריד[3]ונשבת מבצר מאפרים וממלכה מדמשק ושאר ארם ככבוד בני ישראל יהיו נאם יהוה צבאות[4]והיה ביום ההוא ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה[5]והיה כאסף קציר קמה וזרעו שבלים יקצור והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים[6]ונשאר בו עוללת כנקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה בסעפיה פריה־נאם יהוה אלהי ישראל[7]ביום ההוא ישעה האדם על עשהו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה[8]ולא ישעה אל המזבחות מעשה ידיו ואשר עשו אצבעתיו לא יראה והאשרים והחמנים[9]ביום ההוא יהיו ערי מעוזו כעזובת החרש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל והיתה שממה[10]כי שכחת אלהי ישעך וצור מעזך לא זכרת על כן תטעי נטעי נעמנים וזמרת זר תזרענו[11]ביום נטעך תשגשגי ובבקר זרעך תפריחי נד קציר ביום נחלה וכאב אנוש[12]הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאמים כשאון מים כבירים ישאון[13]לאמים כשאון מים רבים ישאון וגער בו ונס ממרחק ורדף כמץ הרים לפני רוח וכגלגל לפני סופה[14]לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו זה חלק שוסינו וגורל לבזזינו