[1]כה אמר יהוה הנני מעיר על בבל ואל ישבי לב קמי־רוח משחית[2]ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את ארצה כי היו עליה מסביב ביום רעה[3]אל ידרך ידרך הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה־החרימו כל צבאה[4]ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה[5]כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו־מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל[6]נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו־אל תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה־גמול הוא משלם לה[7]כוס זהב בבל ביד יהוה־משכרת כל הארץ מיינה שתו גוים על כן יתהללו גוים[8]פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה־אולי תרפא[9]רפאנו את בבל ולא נרפתה־עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים[10]הוציא יהוה את צדקתינו באו ונספרה בציון את מעשה יהוה אלהינו[11]הברו החצים מלאו השלטים־העיר יהוה את רוח מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה כי נקמת יהוה היא נקמת היכלו[12]אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר־הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם זמם יהוה־גם עשה את אשר דבר אל ישבי בבל[13]שכנתי [Q: שכנת] על מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך[14]נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד[15]עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים[16]לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו[17]נבער כל אדם מדעת הביש כל צרף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם[18]הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו[19]לא כאלה חלק יעקוב כי יוצר הכל הוא־ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו[20]מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות[21]ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו[22]ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה[23]ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים[24]ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון־לעיניכם נאם יהוה[25]הנני אליך הר המשחית נאם יהוה המשחית את כל הארץ ונטיתי את ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך להר שרפה[26]ולא יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי שממות עולם תהיה נאם יהוה[27]שאו נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים־השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו סוס כילק סמר[28]קדשו עליה גוים את מלכי מדי את פחותיה ואת כל סגניה ואת כל ארץ ממשלתו[29]ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות יהוה לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב[30]חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות־נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה[31]רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד־להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה[32]והמעברות נתפשו ואת האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו[33]כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת הקציר לה[34]אכלנו [Q: אכלני] הממנו [Q: הממני] נבוכדראצר מלך בבל הציגנו [Q: הציגני] כלי ריק בלענו [Q: בלעני] כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו [Q: הדיחני][35]חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלם[36]לכן כה אמר יהוה הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך והחרבתי את ימה והבשתי את מקורה[37]והיתה בבל לגלים מעון תנים שמה ושרקה מאין יושב[38]יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות[39]בחמם אשית את משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת עולם ולא יקיצו־נאם יהוה[40]אורידם ככרים לטבוח־כאילים עם עתודים[41]איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים[42]עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה[43]היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא ישב בהן כל איש ולא יעבר בהן בן אדם[44]ופקדתי על בל בבבל והצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים גם חומת בבל נפלה[45]צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו־מחרון אף יהוה[46]ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל[47]לכן הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל וכל ארצה תבוש וכל חלליה יפלו בתוכה[48]ורננו על בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא לה השודדים נאם יהוה[49]גם בבל לנפל חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ[50]פלטים מחרב הלכו אל תעמדו זכרו מרחוק את יהוה וירושלם תעלה על לבבכם[51]בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יהוה[52]לכן הנה ימים באים נאם יהוה ופקדתי על פסיליה ובכל ארצה יאנק חלל[53]כי תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה־נאם יהוה[54]קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים[55]כי שדד יהוה את בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם[56]כי בא עליה על בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם[57]והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם המלך־יהוה צבאות שמו[58]כה אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי ריק ולאמים בדי אש ויעפו[59]הדבר אשר צוה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את צדקיהו מלך יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה[60]ויכתב ירמיהו את כל הרעה אשר תבוא אל בבל־אל ספר אחד את כל הדברים האלה הכתבים אל בבל[61]ויאמר ירמיהו אל שריה כבאך בבל־וראית וקראת את כל הדברים האלה[62]ואמרת יהוה אתה דברת אל המקום הזה להכריתו לבלתי היות בו יושב למאדם ועד בהמה כי שממות עולם תהיה[63]והיה ככלתך לקרא את הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת[64]ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה־ויעפו עד הנה דברי ירמיהו