[1]ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה את משה[2]וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה[3]איש כי ידר נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו־לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה[4]ואשה כי תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה[5]ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה־וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום[6]ואם הניא אביה אתה ביום שמעו־כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום ויהוה יסלח לה כי הניא אביה אתה[7]ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה[8]ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה־יקמו[9]ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה־ויהוה יסלח לה[10]ונדר אלמנה וגרושה־כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה[11]ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה[12]ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה־וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום[13]ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו־כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח לה[14]כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש־אישה יקימנו ואישה יפרנו[15]ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה־הקים אתם כי החרש לה ביום שמעו[16]ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו־ונשא את עונה[17]אלה החקים אשר צוה יהוה את משה בין איש לאשתו־בין אב לבתו בנעריה בית אביה